|
פריט 90:
פסק הלכה פולמוסי בכתב יד קודש הרב"ך - מגדולי המקובלים באיטליה. ראשית המאה ה-18
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
7,500
הערכה :
$8,000 - $10,000
עמלת בית המכירות: 24%
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
פסק הלכה פולמוסי בכתב יד קודש הרב"ך - מגדולי המקובלים באיטליה. ראשית המאה ה-18
מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא הָרַב הַגָּדוֹל הַמְקֻבָּל הָאֱלֹהִי
הֶחָסִיד וְהֶעָנָיו כמוהר“ר בִּנְיָמִין כֹּהֵן צֶדֶק (הרמח"ל על רבינו)
פסק הלכה ארוך ביותר [כ-400 מילה], בעצם כתב יד קדשו ובחתימתו המלאה של המקובל האלוקי רבי בנימין הכהן אב"ד ריג'יו הנודע בכינויו ה'רב"ך' - מגדולי המקובלים באיטליה ומגדולי הדורות המפורסמים בעם ישראל. ריג'יו, [תע"ו 1716]. מכתבים מהרב"ך הינם נדירים עד בלתי מצויים כלל.
הפסק עוסק במקרה כאוב שהסעיר את יהדות איטליה - יהודי חילל את כבודה של משרתת יהודיה, והיא ילדה בת לאחר זמן. אותו היהודי טען כי הילדה לא נולדה ממנו. התעורר דיון האם ניתן לקבוע כי הילדה נולדה לאותו היהודי או לא. המשמעות ההלכתית היא רחבה - אותו האב חייב לזון את בתו, לשלם דמי בושת לנערה ולאביה, ועוד.
הפוסק הראשון שפתח את המערכה הוא רבי אברהם סגרי מקאסאלי, ולאחריו הופיעו תשובות רבות מאת גדולי הרבנים, שנדפסו בספר 'פחק יצחק' לרבי יצחק לאמפרונטי. בין הרבנים שנשאו ונתנו בענין: רבי ישעיה באסאן, רבי יוסף פיאמיטא, רבי שמשון מורפורגו, המלקט רבי יצחק למפרונטי, רבי יוחנן גירון, רבי יהודה בריאל, רבי שמואל דוד אוטולינגי, רבי יעקב אבוהב, רבי יצחק חיים הכהן מהחזנים, רבי רפאל שלמה לוי מפינאלי, הרב"ך - שתשובתו המקורית מונחת לפנינו, ועוד. כל הרבנים הנ"ל פסקו לחובת היהודי.
הרב"ך מסיים "ואלוקינו מרחם יוציא עמו מן ההפכה, ויצו אתם ואתנו את הברכה, והיתה לה' המלוכה. ריגייו, סדר ושנת ואמרת אלהם [תע"ו] לנפש לא יטמא בעמיו לפ"ק. הצעיר בנימין בכ"מ אליעזר כהן ז"ל".
התשובה שלפנינו נדפסה בשו"ת פחד יצחק בערך אונס, ולאחר מכן בשו"ת הרב"ך (ירושלים תש"ל) עמ' קלז-קלח. ישנם מעט שינויי לשון קלים, בעיקר בנוסח שו"ת הרב"ך. ראה בהרחבה: פחד יצחק חלק א' - הוצאת מוסד הרב קוק, (ירושלים תשכ"ב), עמ' שב-שסב.
המקובל האלוקי רבי בנימין הכהן ויטאלי [נודע בכינויו הרב"ך; ה'תי"א – ת"ץ?], רבה של רג'ו אמיליה (רג'יו), ומגדולי יהדות איטליה. הוא היה חתנו של הרמ"ז, וחותנו של רבי ישעיהו באסאן, והיה ידוע בתמיכתו ברמח"ל בפולמוס הידוע.
הרב"ך שהה בוונציה ולמד קבלה מפי הרמ"ז, הוא גם נסמך שם לרבנות בידי הרמ"ז. הוא למד באותה עת גם אצל הרב מנחם שמשון באסולי (נפטר במנטובה, שמחת תורה, תנ"ד) אביו של רבי אביעד שר שלום באזילה.
לאחר נישואיו עבר לגור בקזאלה מונפראטו, משם המשיך לשמור על קשר עם רבו הרמ"ז באמצעות מכתבים. בעיר זו שהה שלוש שנים, במהלכן למד קבלה והלכה עם המקובל רבי שמשון באקי. בקיץ ה'תל"ג עקר למנטובה ושוב התגורר ליד רבו הרמ"ז וחברו הרב רוויגו. בשנת ה'תל"ה חזר שוב לאלסנדריה, הפעם כדי להתמנות כרב העיר.
לאחר פטירת הרמ"ז בראשית שנת ה'תנ"ח 1697, עבר לשמש ברבנות העיר רג'יו, והתקבל בקרב יהודי איטליה כפוסק סמכותי. רבנים אחרים (רבי משה חגיז, ורבי שלמה אאיליון) ביטלו פסקי הלכה שכתבו, לאחר שהתברר להם שדעתו הפוכה מדעתם. ורבים אחרים פנו אליו בשאלות הלכתיות. הוא הוצע כבורר בעת הפולמוס על כתביו והתנהלותו של רמח"ל, אולם נפטר בטרם הספיק לעשות צעדים בנושא זה.
בין תלמידיו נמנים: רבי ישראל ברכיה פונטאלינה, מחבר "מפתחות הזוהר"(ונציה תק"ד); רבי נתנאל פואה, המדפיס מאמשטרדם; רבי שמשון חיים נחמני, מחבר "זרע שמשון"; רבי ישעיהו באסאן, מחבר שו"ת "לחמי תודה" ורבי מנשה יהושע פאדובה (השניים האחרונים נישאו לבנותיו).
הרב"ך היה מחבר פורה וכתב ספרים רבים. חלקם התפרסמו כבר בחייו (שו"ת הרב"ך, עת הזמיר, גבול בנימין ועוד רבים). תשובות רבות שכתב נמצאים בכתבי יד, וכמה מהם התפרסמו בספרו של רבי יצחק למפרונטי פחד יצחק, ובספרי תשובותיהם של רבנים נוספים בדורו. כן כתב מספר תשובות באיטלקית. לאחר פטירתו כתב עליו ידידו הרמח"ל קינה ארוכה על משקל הקינה 'אלי ציון' אותה נוהגים לקרוא בתשעה באב.
[1] דף נייר, 22x15.5 ס"מ. נייר איטלקי בהיר ומשובח. הכול בכתיבת יד קדשו של הרב"ך.
מצב טוב מאוד. כתמים בהירים.
קינת הרמח"ל על הרב"ך:
קִינִים וָהֶגֶה וָהִי אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מַלְאַךְ
ה' צְבָאוֹת הוּא הָרַב הַגָּדוֹל הַמְקֻבָּל הָאֱלֹהִי
הֶחָסִיד וְהֶעָנָיו כמוהר“ר בִּנְיָמִין כֹּהֵן צֶדֶק זצוק”ל.
אֱלִי תֵבֵל וְעָרֶיהָ / אֱלִי עַמָּהּ וְשָׂרֶיהָ,
בְּיוֹם צָרָה כְּמַבְכִּירָה / כְּאוֹב תִּתֵּן אֲמָרֶיהָ,
עֲלֵי מָאוֹר אֲשֶׁר חָשַׁךְ / בְּיוֹם עֶבְרַת שְׁבָרֶיהָ;
וְעַל אָרוֹן אֲשֶׁר לֻקַּח / הֲדַר חֶמְדַת כְּתָרֶיהָ.
עֲלֵי מַעְיָן אֲשֶׁר נִסְתַּם / וּבוֹשׁ מִבְחַר נְהָרֶיהָ;
וְעַל נֵזֶר אֲשֶׁר הוּסַר / גְּאוֹן יִשְׁרֵי טְהוֹרֶיהָ.
עֲלֵי הַדְרַת פְּנֵי חַמָּה / אֲשֶׁר כִּסּוּ עֲפָרֶיהָ;
וְעַל זָהָב אְשֶׁר הוּעַם / בְּתוֹךְ מַסְגֵּר קְבָרֶיהָ.
עֲלֵי צַדִּיק אֲשֶׁר סָכַךְ / כְּעֵץ עַל כָּל עֲבָרֶיהָ;
וְעַל אוֹצַר סְגֻלּוֹת דָּת / וּמַחְמַד סוֹד סְתָרֶיהָ.
עֲלֵי מַלְאַךְ אֱלֹהִים הוּא / קְדוֹשׁ שָׂרֵי נְזִירֶיהָ;
וְעַל רוֹעֶה אֲשֶׁר רָעָה / בְּמִרְעֶה טוֹב עֲדָרֶיהָ.
עֲלֵי טוֹב שֵׁם כְּשֶׁמֶן טוֹב / אֲשֶׁר תּוּרַק שְׁעָרֶיהָ;
וְעַל גִּבּוֹר בְּפִרְצָה קָם / וְחִזֵּק כָּל גְּדֵרֶיהָ.
עֲלֵי עָצוּם אֲשֶׁר חוֹלַל / עֲלֵי פִשְׁעֵי בְשָׂרֶיהָ;
וְעַל נָשָׂא כְאֵב חֶטְאָהּ / לְיַשֵּׁר כָּל הֲדוּרֶיהָ.
עֲלֵי אַנְחַת מְתֵי יַעְרָהּ / בְּיוֹם רָווּ מְרוֹרֶיהָ,
וְעַל שֶׁבֶר אֲשֶׁר נִשְׁבַּר / לְבַב חַכְמֵי בְחִירֶיהָ.
עֲלֵי נַחֵם בְּכִי אֶבְלָהּ / וְסוּר חֶרְפַּת נְעוּרֶיהָ,
וְעַל הָתֵם אֲשַׁם חֶטְאָהּ / לְאֵל תִּתֵּן אֲמָרֶיהָ.
תפריט נגישות
