מסילת ישרים - דפוס ראשון. אמשטרדם ת"ק [1740]

מסילת ישרים - דפוס ראשון. אמשטרדם ת"ק [1740]

ספר יסוד במוסר ועבודה ה', שנדפס אחר כך במאות (!) מהדורות.

ספר מסילת ישרים, כולל כל עניני מוסר ויראת השם, מאת רבינו משה חיים לוצאטו - הרמח"ל. אמשטרדם, ת"ק 1740]. דפוס נפתלי הירץ רופא. מהדורה ראשונה, שנדפסה בחיי הרמח"ל. דף אחרון הושלם בצילום אמנותי.

הנוסח הנכון: בדף נג עמ' ב בסוף פרק כו המסכם את הספר ועוסק בביאור מידת הקדושה, כותב הרמח"ל משפט שבקריאה שטחית נשמע כאילו נפלה בו טעות: "וכבר יכול להיות חסיד גמור איש אשר לא יפסוק מפיו הלימוד, כמו מי שמפני צרכו הוא בעל מלאכה פחותה". נוסח זה עורר את תמיהתם של עורכי המהדורות הבאות והם החליפו את הסדר: "וכבר יכול להיות חסיד גמור איש אשר מפני צרכו הוא בעל מלאכה פחותה כמו מי שלא יפסוק מפיו הלימוד".

אך בעיון מעמיק נראה בעליל שהרמח"ל מבקש לומר, כסיכום, שעלתה בידו התכלית שלשמה הוא כתב את הספר, כפי שהציב בפנינו בהקדמה.

דהיינו, בתחילת הספר ביאר הרמח"ל שמכיוון שלא הוקדש די עיון לבירור עניין החסידות נוצר מצב שהחסידות האמיתי, הנרצה והנחמד, רחוק מציור שכלנו, והוא חסר בין לחכמים ובין להבלתי חכמים, אלה למיעוט עיונם בו, ואלה למיעוט השגתם אותו.

אבל עכשיו, אחרי הבירור שעשה הרמח"ל בדברי הברייתא של רבי פנחס בן יאיר, כבר יכולים לקבל ציור נכון של מידת החסידות, והתועלת בזה היא בין לחכמים ובין לשאינם חכמים. אבל לא מפני שחסידותם תהיה שווה בדרכיה, כי לחסידים ראויה דרך אחרת מזו של אלה שאינם חכמים. ואף על פי שהביאור שביאר הרמח"ל הוא אחד בלבד, בכל זאת שניהם כאחד יוכלו לבנות על פיו את החסידות הראויה לכל אחד מהם. אותן מלים, ואותה תבנית של סולם עלייה, יכולות להדריך הן את החכמים והן את שאינם חכמים, וכל אחד תעלה בידו החסידות הראויה לו.

ועל זה הוא מסיים ואומר, 'וכבר (דהיינו אחרי שכבר יש בידינו את ההדרכה של ספר מסילת ישרים) יכול להיות חסיד גמור איש אשר לא יפסוק מפיו הלימוד (דהיינו הספר הזה יועיל לחכם להיות חסיד גמור כפי הראוי לו), כמו (שהספר הזה יועיל גם ל)מי שמפני צרכו הוא בעל מלאכה פחותה (שגם לו יועיל הספר הזה להיות חסיד גמור כפי הראוי לו).

שניהם יהיו, וייחשבו, חסידים גמורים, למרות שאין חסידותם שווה, משום שהתכלית היא לעשות נחת רוח ליוצרם כפי כוחם, שהרי 'כל פועל ה' למענהו', והוא ברא כל נברא כפי שהוא, לכבודו יתברך, וכך היה רצונו שהברואים ישתנו זה מזה בטבעם, וכך יעמוד כבוד קונם באופן השלם ביותר, כפי מה שרצה בוראם בבריאתם.

וזה על פי מה שפתח הרמח"ל את פסקת הסיום הזו, ואמר שהחיבור הזה הוא 'מה שיכול להיות התחלה וראשית להרחיב העיון בעניינים ההם, כיוון שנגלה דרכם ופתח ארחם לעינינו, ללכת בם בדרך מישור, ...ישמע חכם ויוסיף לקח', וכו'.

דהיינו, שאחרי שזו המסילה הברורה באופן כללי, יש מקום שלא החכם, ולא שאינו חכם, יטעו חלילה לבוא לידי חסידות שאיננה רצויה ונחמדה, שלכן הוא קרא לספר 'מסילת ישרים'. אפשר להרחיב את המסילה, כל אחד כפי רוחב דעתו ואופי חייו, וכולם ילכו ביושר לקראת מעלת החסידות הראויה.כל גדולי הדורות שיבחו והפליגו את תורת רמח"ל ומכללם גדולי צדיקי החסידות, הרה"ק רב ייב"י הפליג בשבחו בהסכמתו לקל"ח פתחי חכמה (מהדורת קוריץ) והזכיר שם גם את ספרו 'מסילת ישרים', ואמר בשם רבו המגיד ממזריטש שלא היה דורו ראוי 'להבין צדקותו ופרישותו' (הקדמת המביא לדפוס קל"ח פתחי חכמה מהדורת קוריץ בשם רבי ייבי ) והרה"ק בעל בני יששכר כתב 'ואם תרצה לרוות נפשך… עיין נא בספר מסילת ישרים, מתקו דבריו מדבש ונופת צופים" (הוספות מהרצ"א לספר סור מרע ועשה טוב אות ע).

רבי יחזקאל סרנא בהקדמתו למהדורת ספרו "מסילת ישרים - עם עיונים", מביא מסורת בשם הגר"א שאמר, כי עד פרק י"א אין אף מילה אחת מיותרת בספר[!]. רבי ירוחם ממיר היה אומר לתלמידיו כי "ספר מסילת ישרים בנוי על כל ספרי הרמח"ל שכתב בתורת הקבלה, אלא שהוריד הענינים וקירבן ללשוננו, עד שבלומדינו אותו אנו מדַמים שיש לנו שייכות בזה" (ספר דעת חכמה ומוסר, חלק א, עמ' רמט).

כשהגיע הספר לידי הגר"א מווילנא, אמר כי אור חדש ירד לעולם, ולגודל החביבות נתן בעדו רֶענְדִיל [=דינר זהב]. ר"י מאלצאן הביא בהקדמה לספר "דרך ה'", ששמע מגדולים בשם הגר"א, שאמר אז, כי אילו היה המחבר בחיים היה הולך ברגל לאיטליה כדי לקבל את פניו, והוא מביא עוד כי הגר"א היה רגיל לחזור עליו הרבה.

סטפנסקי ספרי יסוד מס' 475.

[6], סב דף. דף אחרון הושלם בצילום אמנותי.  

מצב טוב-טוב מאוד. כתמי זמן. כריכת עור חדשה.